מתודולוגיה זריזה לעומת פיתוח תוכנה מסורתי

בתעשיית פיתוח התוכנה, קיימות שתי גישות עיקריות המניעות את מחזור החיים של הפרויקט. פיתוח תוכנה מסורתי, הידוע גם כשיטת Waterfall, הוא גישה ליניארית ומובנית המסתמכת על תהליכים כדי להשיג את התוצאות הסופיות. מתודולוגיה זריזה היא גישה לא ליניארית לפיתוח תוכנה המתאימה לדרישות המשתנות ולתכנון גמיש לאורך כל התהליך. בעת בחירת ספק לפיתוח תוכנה בהתאמה אישית, חשוב להכיר את שתי השיטות כדי לקבוע איזו תהיה הגישה הטובה ביותר לצרכי העסק שלך.

ניתן לחלק שיטות פיתוח תוכנה מסורתיות לארבעה שלבים נפרדים. השלב הראשוני הוא הגדרת הדרישות לפרויקט וקביעת משך הזמן שיידרש ליישום שלבי הפיתוח השונים תוך ניסיון לחזות את כל הבעיות שעלולות להתעורר. לאחר הנחת הדרישות, השלב הבא עובר לשלב התכנון והתכנון האדריכלי בו מיוצרת תשתית טכנית בצורה של דיאגרמות או מודלים. אלה מעלים על פני השטח בעיות פוטנציאליות שהפרויקט עשוי להתמודד עם התקדמותו ומספקות מפת דרכים ישימה ליישום של היזמים.

לאחר שהצוות מרוצה מהתוכנית האדריכלית והעיצובית, הפרויקט עובר לשלב הפיתוח בו מיוצר קוד עד להשגת היעדים הספציפיים. הפיתוח מתחלק לרוב למשימות קטנות יותר המופצות בין צוותים שונים על סמך מיומנות. שלב הבדיקה חופף לרוב את שלב הפיתוח כדי להבטיח שהבעיות יטופלו בשלב מוקדם. ברגע שהפרויקט מתקרב לסיום והמפתחים קרובים לעמוד בדרישות הפרויקט, הלקוח יהפוך לחלק ממחזור הבדיקות והמשוב. כאשר הלקוח מרוצה, הפרויקט מועבר.

גישה ליניארית זו לפיתוח תוכנה מסתמכת על תהליכים מובנים ותיעוד כבד המנחה את העבודה הנעשית בכל שלב. הצלחתו של מבנה קשיח תלויה בכך שכל הדרישות ידועות לפני תחילת שלב הפיתוח ושהן לא ישתנו. זה מקל על קביעת לוחות זמנים, קביעת עלויות פרויקט והקצאת משאבים.

עם זאת, בעולם האמיתי של פיתוח תוכנה, אכן מתעוררות בעיות ומפרטים חדשים מתגלים בשלב הפיתוח. גישת מפל המים המסורתית לפיתוח תוכנה אינה מספקת את הגמישות לטפל בבעיות אלו ללא הרבה מאוד עלות וזמן. במצבים מורכבים, ייתכן שיהיה צורך להתחיל מחדש לגמרי מההתחלה.

גישה גמישה יותר לפיתוח תוכנה מותאמת אישית היא מתודולוגיה Agile. בגישה זו, הדגש הוא פחות על תהליך הפיתוח המובנה ויותר על שיתוף פעולה בצוות. במקום להסתמך על תיעוד כדי למדוד את התקדמות הפרויקט, המטרה היא לייצר תוכנה עובדת בשלבים מצטברים לפני שכל הדרישות מולאו. לקוחות ומפתחים משתפים פעולה לאורך כל מחזור החיים של הפרויקט כולו ואינם מוגבלים לתיעוד דרישות ומשא ומתן על חוזים. מתודולוגיה זריזה נועדה לתת מענה לצרכים המשתנים לאורך כל הפרויקט.

עם פיתוח תוכנה זריז, משימות מחולקות למרווחים קטנים הנקראים איטרציות שהם מחזורים קצרים שנמשכים בין שבוע לארבעה שבועות. כל איטרציה עוקבת אחר אותו תהליך כפי שעושה פיתוח תוכנה מסורתי, כגון איסוף דרישות, תכנון תוכנית ופיתוחה. עם זאת, גישה זו כוללת איטרציות מרובות כדי להשיג את כלל דרישות הפרויקט במקום ניסיון לעקוב אחר מחזור פיתוח יחיד. בתחילת כל איטרציה, צורכי הפרויקט מוערכים מחדש. זה מאפשר להתאים את הדרישות המשתנות גם בסוף תהליך הפיתוח. כאשר הלקוח מקבל גרסאות עובדות של התוכנה לאורך מחזור חיי הפיתוח, הדבר ממזער את הסיכונים להחזר ההשקעה שלו ומאפשר לו לספק משוב רציף.

למרות הסיכון המופחת של פיתוח תוכנה עם מתודולוגיה Agile, זה לא חף מחסרונות מסוימים. בגלל הגמישות הכרוכה בגישה זו, יכול להיות קשה לקבוע לוחות זמנים לסיום ולחשב תקציבים לפרויקט. הצלחת Agile נשענת גם על שיתוף הפעולה הרציף עם הלקוח. אם ללקוח אין זמן להשקיע בתהליך, ייתכן שגישה זו אינה השיטה הטובה ביותר.

להבנת שיטות הפיתוח הקיימות בסביבת העבודה של החברה שאתה שוכר לפיתוח תוכנה בהתאמה אישית תהיה השפעה על שביעות רצון הלקוחות הכללית. גם שיטות זריזות וגם שיטות מפל הן פתרונות מעשיים עם הצלחה מוכחת. אם דרישות הפרויקט שלך פשוטות ולא צפויות להשתנות, אז בחירת ספק המשתמש בשיטה המסורתית היא פתרון טוב. עם זאת, אם הפרויקט שלך דורש מידה רבה של גמישות ושיתוף פעולה מתמשך, פתרונות פיתוח תוכנה Agile הם האפשרות הטובה ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *